פריז עם טעם של עוד ונחיתה עם קצת חריקות

יום ג 21/9  פריז

יום השלמות תיירות :  אני תופס כיוון לכל הקלישאות התיירותיות שעוד נותרו ברשימה :  שער הניצחון, שאנז אליזה, סאקרה-קר, מונמארטרררררררר . 

 שער הניצחון מזכיר לנו ולצרפתים את רצונם להיות מוכרים כמעצמה. המבנה הגיגנטי עצמו, טבלאות הנחושת המבריקות הקבועות בריצפה המציינות את ניצחונותיה של צרפת לאורך ההיסטוריה, והשדרה הארוכה והרחבה הנמשכת ממנו עד האובליסק של הקונקורד, למען ייראו לעיני אומות העולם למרחוק. ריספקט. 

 סאקרה קר נראית בונבוניירה בדיוק כמו בגלויות.  במציאות, הדשא שלמרגלותיה אפילו קצת יותר ירוק.  כל הדרך אליה, ברחובות הסמוכים, במדרגות המוליכות אליה וכל סביבתה אומרות תיירותיות מוגזמת : מלא תיירים וחנויות של מזכרות קיטשיות, מזנונים ומסעדות של תיירים.

שיהיו בריאים הגויים ויתפרנסו. גם אמנים שונים מעטרים את הסצנה, מי בנבל, מי בכינור,  שמייח. 

  משם למונמארטר, שאף היא מוצפת בתיירים ובציידי תיירים, ציירים מכל סוג ומין וזמרי רחוב עם תיבת נגינה, ג'וגלרים ועוד כהנה.  אני מתפתל בין גוזרי הצלליות, ציירי הקריקטורות וקרבנותיהם,  מצלם ככל יכולתי, וגולש בעשרות המדרגות המובילות מטה לכיוון המטרו.

אשתי בודקת את הקניון התת קרקעי בלה-האל, דבר המתיש את כוחותיה עד מהרה. המקום ענק. אני מצטרף אליה בינתיים, התאוששות קצרה בסטארבאקס + שירותים עם מנעול קוד, הפסקה קלה אצל מויש ורייץ', ומויש לוקח אותנו לאחר כבוד לגיחה לסופרמרקט Carrefour חביבנו להשלמת סטוק הגבינות ועוד כיוצא באלה  ובדרך דואג שנעשה עוד סיבוב בשכיות החמדה של עיר האורות, לא ברגל חלילה, אלא במכונית הסאאב הכחולה והוותיקה.

 ארוחת ערב מסכמת עם מרק העוף המשפחתי שסוד הכנתו עובר במשפחתה של רייץ' כבר כמה דורות (2), ועוד מיני תבשילים ערבים לחך וסכנה לדיאטה.  מויש, שעיסוקו בימים אלה הוא בהדפסות תלת מימד ודברים אחרים הקשורים בתלת מימד, מזמין אותי להתנסות במשקפיים מיוחדים בעת צפייה בטלוויזיה כדי להתנסות בחווייה מרובת המימדים, אני משתדל ולא כל כך מצליח.

אורזים כמה שיכולים ומכוונים את השעון למוקדם.  

יום ד' 22/9 פריז תל אביב,  ערב סוכות

השכמה מוקדמת כמתוכנן.  שלא ניתקע בפקקים.  נפרדים בתודה ובנשיקות מרייץ' שהולכת לעבודה,  ומויש מסיע אותנו לנתב"ג, סליחה לשלד"ג. יש לו פגישת עבודה על-יד, אז הרווחנו טרמפ. מגיעים. מויש חונך אותנו גם כאן ודואג לנו לעגלה. נפרדים בתודה גם ממנו, יאללה לטרמינל.    אנחנו די כבדים במזוודות. בעיקר בגדים מיותרים שהבאנו מהארץ. ונעליים. ומטריות. ומעילים.   וגם קצת דברים שקנינו.  קצת.     בדיקת הבטחון הישראלית מסתכמת בראיון קצר עם סלקטורית חייכנית עם מבטא רוסי.  הצרפתים לא כל כך חייכנים לעומת זאת, ומחרימים לנו בקבוקי מים ופותחן בקבוקים ששכחנו בתיק. גם הקרמים בכלי רחצה זוכים לפשפוש מדוקדק מול פני האומה. ככה זה גויים, לא יודעים מה זה "ארזת לבד ?", איגנורנטים.        יוסי שולח ס.מ.ס שראה באינטרנט שהטיסה קצת מתאחרת. במוניטור בנמל אנחנו מגלים שיוסי שוב צודק.    אנחנו מנצלים את הזמן לבזבז את הכסף הקטן שנשאר בכיס.   

עולים למטוס.  הטייס מתנצל על האיחור.  אומר שנתב"ג מתפוצץ מרוב נוסעים-יוצאים ולכן העיכוב. שיהיה. מבטיח להגביר מהירות.  הבטיח.

מגיעים. מסוע המזוודות.   אני מזהה פתאום מטרייה בדיוק כמו שלנו... זאת שלנו !!!!  אוי- וויי,  המזוודה נפתחה ותוכנה התפזר על המסוע.  אני מתחיל לרוץ אחרי המזוודה המתרחקת והפתוחה לרווחה. אי אפשר. מלא אנשים שמחכים למזוודות שלהם.  אני ממתין לסיבוב הבא וכשהפתוחה מגיחה אני מתנפל עליה בזריזות, מוריד אותה מהמסוע ואוסף בזריזות את קרביה השפוכים.  איכשהו מסדר את הריצ'רץ' הסורר ומצליח לסגור אותה מחדש.  יאללה נוסעים. קצת מזיעים, לא נורא. עוברים את המכס ויוצאים אל אולם המחכים.  אופס, שכחנו את הקניות בדיוטי פרי.   אי אפשר לחזור אומר הש"ג במכס, תיגש להשבת אבידות.  אין שם מי שיעזור. תתקשר למספר שלהם שעל הקבלה.  אני מתקשר.  "אבוד לך שכחת, נדפקת.  נא להתקשר בימי חול ובשעות העבודה המקובלות".   אנחנו בערב חג סוכות, כזכור לכם. לא ממש שעות עבודה מקובלות. כיף אמיתי.   מוניות לירושלים. מחכים שעה כדי למלא מונית. לא מתמלאת.   את ההמתנה מבלים עם צמד נשים, האחת מנורווגיה והשניה משוודיה, נוצריות אוהבות ישראל שבאו, יחד עם עוד אלפים כמוהן, בחג הסוכות, כדי להביע את הזדהותן עם העם היושב בציון ולקרב את ביאתו השנייה של ג'יזוס משיחנו, כן יהי רצון.   יש להן איזה פתק עם כתובת ירושלמית שאליה הן צריכות להגיע ללינת לילה, והן שואלות אם יש לנו טלפון מקומי כדי לברר באמצעותו להיכן בדיוק צריך להגיע.  אנחנו מסייעים להן כמידת יכולתנו, ומסתבר שאף הן צריכות להגיע לאיזור בית הכרם.  עולם קטן.

המטוס מאיסטנבול מגיע.  כולם נוסעים לחיפה.   נהג המונית חורק שן ומניע.  חוק זה חוק. זמן המתנה מירבי – שעה. תודה לאל ולמחוקק.  איזה פינאלה חמצמץ.

לא נורא.  יואב שחוזר מהעבודה בדיוק, מביא את האוטו מהחניה. כבר שמונה וחצי.  למי יש כוח לבשל ?  כולנו יוצאים לאכול בעיר.  שהם יבשלו וירחצו את הכלים.   עדיף. 

להתראות בטיול הבא  ! 

עוד תמונות אפשר למצוא  כאן

לונדון קצר וחוזרים לפריז

לונדון לא מחכה

17/9 יום ו', ערב יום כיפור

ערב יום כיפור לא ממש נוגע ללונדונים, וגם אנחנו מצטרפים לזרם החוטאים.  סיבוב נוסף באוקספורד סטריט והסתעפויותיו, חנויות הספרים בצ'רינג קרוס למשל.  זריזי הרגליים שבינינו עושים גיחה ברגל לכיוון גלגל הענק הידוע בכינויו London Eye וזאת תוך חצייה נועזת את נהר התמזה שורץ התנינים. על גבי גשר כמובן.   הגלגל הזה הוא באמת ענק.  מזג באויר קצת קריר, אבל כל עוד לא יורד גשם, למי איכפת. עוד הסתובבות בחנויות ונגמר היום.

שבת 18/9    

גולת הכותרת של הביקור החפוז אמורה להיות ההצגה "שיקאגו" בתיאטרון קיימברידג', לה קנינו כרטיסים מבעוד יום.  מנסים לכוון את ההגעה לזמן הנכון וזה די מצליח לנו.   הכרטיסים מחכים בקופה ואנחנו מטפסים למרומי היציע, ומגלים שהקהל יושב בכסאות עם שתייה, פופקורן וממתקים כמו בקולנוע.  ההצגה מתחילה ורשרוש הצלופנים גווע אט אט.   גם ממרום מושבנו אפשר להבחין בכשרונות המבריקים של שחקני ההפקה. שילוב כשרונות בתחומי השירה, המחול, המשחק ולעיתים גם סוגים של אקרובטיקה, ברמה המשאירה אותנו פעורי פה. איזה יופי. התזמורת יושבת על טריבונה ברקע הבמה וכל ההצגה מתרחשת בחזיתה.  הבימוי מלא הומור ודינמי וקופצני ומנצח התזמורת לוקח חלק פעיל בחלק מהסצנות. חביב  ומרנין.  

אחרי ההצגה בודקים עוד כמה חנויות ספרים וחרוזים, מסתובבים עד רדת החשיכה ומחכים לתקיעת השופר (יום כיפור, זוכרים ?).  לא באה.

יום א' 19/9

דבר אחד עוד לא בדקנו :  קניון בלונדון.   מגלים שיש דבר שנקרא  Westfield .   טוב, אז זה לא בדיוק מה שאנחנו מכירים מבחינת הגודל :  יש פה איזה עשרים קניון מלחה ועוד עשרה קניון איילון מבחינת הגודל, מעוצב ברמה בינלאומית עם כל הפירמות המפורסמות, נקי, מסודר, מלוקק, וענק. 

 אמה-מה, אנחנו קצרים בזמן, חוזרים בחיפזון לאוקספורד סטריט, מגלים שהאויסטר שלנו כבר לא בתוקף ושביום ראשון החנויות נפתחות רק ב-12.00, מקפלים זנבנב חוזרים למלון ובמונית לסיינט פאנקראס ליורוסטאר.

מגיעים בזמן, משתדלים לבזבז את כל המטבעות האנגליים שנשארו בכיס ומצליחים בזה לא רע. ויאללה לרכבת.

בפריז חוברים למזוודה אשר בחדר הלוקרים, עלה פחות ממה שחשבנו, ואח"כ חוברים למויש שבא לאסוף אותנו מגאר דה נור.   זוכים לטיול קצר של "פריז ביי אפטרנון" המודרך על ידי מויש ונוחתים בסוף בדירתם  אשר ברחוב פלה. שמחה והילולה וארוחת ערב.  כיף אמיתי.

יום ב' 20/9

מתחילים את היום בשיט על הסיין מה שקורין פה "באטו מוש", טוריסטים זה טוריסטים.  אנחנו וכמה יפנים שמצטלמים ללא הרף.    עוד קצת קניות באיזור הרפובליק, גיחה "הביתה" ואח"כ גיחה נוספת, מי למונה ליזט ומי ללה האל.  הערב מסתיים בפשטידת תפ"א, דגים ופירות ים שמכינה רייץ' המלווה בבקבוק יין ועוד כהנה וכהנה.   

עוד תמונות אפשר למצוא כאן וכאן.

להתראות,



זריז זריז מפונטנבלו לפריז

פונטנבלו – פריז – לונדון

חייבים להגיע מוקדם לפריז כדי להחזיר את האוטו בזמן.  התייעצות עם אנשי הקבלה במלון מעלה כי למרות שהמרחק עד פריז הוא בסביבות 70 ק"מ, רצוי לחשב שעה וחצי עד שעתיים בגלל הפקקים.  סוף-סוף מצדיק השעון המעורר שהבאנו מהבית את המקום שתפס בתיק. 6 השכמה, את רוב האריזה עשינו כבר אמש כדי להשאיר מזוודה שמנה אחת בפריז ולא להיסחב איתה ללונדון.   אם חשבנו שאנחנו יודעים מה זה פקקים, אז חשבנו.  שעת עומס בעיר גדולה אינה דומה לשום דבר שאנחנו מכירים מהארץ בעל שם דומה. איזה מסות.  שוב תודה לאלוהי ה-GPS ששומר עלינו ממרום לוויינותו.  מה היינו עושים בלעדיך.    הגענו.  פורקים.  חונים.  ואצל הצרפתים כמו אצל צרפתים :  שום דבר לא מובן מאליו, השילוט כמובן בצרפתית,  ההגיון צרפתי.  כדי להגיע לחניון של החזרת הרכב שנמצא מתחת לבניין, צריך לעשות סיבוב בנוסח טור-דה-פרנס.  סיימנו. כמה מטרים עם המזוודות עד לטרמינל של גאר-דה-נור.  נגררנו.   מאבק עם הוראות ההפעלה של הלוקרים ,  בצרפתית כמובן. צריך כסף קטן בשבילם.  המכונה שפורטת מקבלת רק שטרות קטנים.  אין לי.  צריך לעלות עם המזוודה בחזרה למפלס הראשי, לקחת שטרות מתאימים, בדיקת בטחון בכניסה ללוקרים.  פעם שנייה.  האבזם של החגורה מצפצף במגנומטר.  הורדנו.  מזל שיש כרס.  מגיעים ללוקרים.  נגמרו הלוקרים הגדולים.  משכנעים את המזוודה שלוקר קטן מתאים לה.  משתכנעת.  הלוקר לא ננעל.  מחליפים. נסגר.  אוף זה היה קשה. 

גאר דה נור פריז

יורו סטאר לפני זינוק

                                                                                                                                                                                                                                                                                                                                                     עולים למעלה. מתי מתחילים עם הצ'ק-אין ליורו סטאר ? עוד כמה דקות.  נעלה.  ביקורת דרכונים צרפתית, אחרי שני מטר ביקורת כניסה של האנגלים.  יעיל קורקטי.  אפילו קצת חיוך לשוטרת הגבולות הבריטית.  מי היה מאמין ?  אנגלית בן- אדם, אנגלית.  ערב רב של פנים וצבעים, שפות ובגדים.  עולים. זזים.  מאיצים.   כמו מטוס שלא ממריא. ככה זה היורוסטאר.  קצת מנקרים אבל די מהר מגיעים. כמעט שעתיים וחצי כולל שתי עצירות קצרות.  עבודת ההכנה די עוזרת :  בסיינט פאנקראס קונים כרטיס אויסטר לתחבורה הציבורית הלונדונית ומנווטים בנפלאות הטיוב המפורסם/ת.  הגענו לתחנת פדינגטון ומנסים להתאפס על כיוונים.   קצת מהססים ולבסוף מגיעים. מרחוב לונדון תפנו ימינה לסאסקס גארדנס, זה מיד שם. הגענו.   צ'יקצ'קנו.  המלון לא מבריק.  עממי זה עממי. כדי לקבל יותר כנראה שצריך לשלם יותר.  כאילו שלא ידענו.   מסתובבים עוד קצת, בודקים איפה זה אוקספורד סטריט, קצת אוטובוס, קצת טיוב. 

מתאים לנו, מתאים לנו בהחלט.   מזמינים כרטיסים לשיקאגו.  יש רק למחרתיים. בתיאטרון קיימברידג'.  מתאים לנו. מוצאי יום-כיפור.  לא רע.   ויהי ערב ויהי בוקר,     יום שישי.  פיצול כוחות : בנות לחנות ספרים, בנים סיור רגלי לטרפלגר סקוואר וללונדון איי. 

מתאחדים.  בודקים אוכל אינדונזי או משהו כזה באיזור הסיני בצ'רינג קרוס.   הולכים לשוק קובנט גארדן.  מלא דברי אמנות, חנויות מזכרות ואוכל, קוסמים ובדרנים.  בחורה אחת עומדת במפלס התחתון של השוק עם שתי צלחות בקוטר של מטר עם פאייה ריחנית, ותור ארוך משתרך כדי למלא את כרסו ולהשקיט את רעבונו בצהוב הצהוב הזה. 

שווקים אמרנו ? שווקים.  הבא בתור שוק קמדן. יש שני קמדנים במפה. מהמרים על קמדן טאון.  הצלחנו.  יוצאים מהכרמלית, סליחה, טיוב,  ומול פרצופנו עד האופק נפרש שוק רמלה מתוגבר.  כל סמרטוטי המזרח הרחוק והקרוב. וגם חנויות אופנה כדוגמת H&M ודומיה.   יש פה גם מספר דמיוני של חנויות קעקועים ופירסינג לסוגיו.  לא ממש שוק רמלה. 

חוזרים לאיזור אוקספורד סטריט, גיחה לסלפרידג' ואח"כ באוטובוס לכיוון המלון עם עצירה בסופר מרקט Waitrose לענייני ארוחת ערב עם תותי שדה ופטל במבצע, וקרם-פרש לא במבצע.   יאללה, תה ולמיטה.  

עוד תמונות אפשר למצוא כאן

בדרך חזרה לפריז

מוישי לפונטנבלו

מלון תרמליה בוישי נפרד מאיתנו ומחפצינו.  כל דבר צריך קוד פה,  האינטרנט, השער בכניסה והשער ביציאה.  סדר זה סדר.  כנראה שיש בוישי השפעות ארוכות טווח של מי שגר פה לפני כמה עשרות שנים.

תרים קצת את העיר, בין אם במגמת סופרמרקט בלתי-נמנע ובין אם במגמה תיירותית, אם כי לא מעמיקה במיוחד.   מי וישי יצא שמעם למרחוק ומימים ימימה, כנושאים תכונות רפואיות מופלאות לשותים מהם ולרוחצים בהם,  מה שגרם לעיר להיות מוקד תיירותי מזה דורות.   בגן הציבורי שבמרכז העיר, יש פרומנדה מקורה בסגנון אר-דקו (מרים רווה נחת ומצלמת ללא הרף) המובילה לאולם ענק, אף הוא באותו סגנון, שבו ברזיות מברזיות שונות, השופעות ממי הבריאות של המקום.  יש כנראה רמות חוזק שונות למים הנ"ל, ויש הגורסים (ואולי אף יש שלטים המכריזים על כך, לקוראי הצרפתית שבינינו) כי לשתייה של סוגים מסויימים של מים אלו יש צורך במרשם רופא.   עיתותינו אינן בידינו לילך לקופ"ח המקומית ולהמתין בתור עם דוברי צרפתית נחמדים ככל שיהיו, כך שאנו מסתובבים עוד קצת בבניינים ההיסטוריים שמסביב, מסתפקים בברזייה הנמצאת במקום אחר, אף הוא היסטורי, ממלאים שני בקבוקים קטנים ויוצאים לדרכנו במגמה כללית פריזה.

הכוונה היא למצוא מקום לינה שהוא כשעה נסיעה מפריז, כדי שנספיק להחזיר את המכונית מחר בזמן לגאר דה נור, ולגמור את הלוגיסטיקות בנחת.  המשימה אינה קלה, ככל שמתקרבים לפריז מגלים שהמלונות הולכים ומתמלאים. לא ברור למה.

הסוף הוא שאנו מוצאים מלון לא רע בפונטנבלו ע"ש ירום הודו קיסרנו נפוליון מנוחתו עדן.   עוד סיור קצר להכרת הרחוב בו את גרה ילדה,   קצת אינטרנט במשורה (תשלום נוסף...) והופה חרופה.

כל התמונות כולל אלה שעוד לא פורסם הפרק שלהן מופיעות כאן

גן עדן ? רק למי שגר במדבר . מים בוישי, חופשי חופשי

מפריגה לוישי

כשקמים בבוקר, ומבעד לחלון רואים מראה שכזה, נחל שזורם לו באיטיות ולאורך גדתו  המדושאת יושב לו זוג אוהבים, שניים שלושה ברווזים שטים בו, והאויר צלול וקריר ופריך,  קצת קשה לקשר את זה עם עולם עצבני ומאובק כזה שלנו.

החלטנו לעשות סיבוב קצר בעיר העתיקה, לא, לא כנסיית הקבר ושער שכם. זאת של פריגה. האכזבה העיקרית מסיור שכזה היא הידיעה שאי אפשר לארוז את כל המראה הנפלא הזה ולקחת הביתה.  הרחובות הצרים והמרוצפים אבן, הבתים הישנים המקנים הרגשה שימי הביניים זה כאן ועכשיו, החנויות של חפצי הנוי, כלי-המטבח-והבית שמתחרות ביניהן על מראה הבונבוניירה המתקתקה, המסעדות ובתי הקפה המלאים באנשים הסועדים להם בנינוחות או לוגמים כוס יין של בוקר, שוק האיכרים הנחמד בכיכר, המציע מבחר של ירקות ופירות טריים בצד מעדני אווזים וברווזים ושלל גבינות, והכל בנקיון ואסתטיקה הנראים כל-כך מובנים מאליהם כאן, וכל כך שונים ממה שיש ביום-יום שלנו.   אבל מי אמר שכדי להנות ממשהו צריך להכריז עליו בעלות ? ההליכה בתוך ההווייה הרב-חושית הזו, גמיעת המראות, הקולות והריחות עד כדי שכרון הדעת, גם הם, יש בהם קורטוב של גן עדן. ומי שאינו רכושני חסר תקנה, יכול למצוא בזאת נחמה.

אם כי לא שבענו, הוכרז כי היום יהיה יום כביסתנו. האמת, לא נותרה ברירה.  פקידת הקבלה במלון איביס בו התאכסנו, הסבירה לנו בעת שסגרנו את ענייני ההיפרדות ממנה, כיצד מגיעים למכבסה אוטומטית בשכונה, ואנו מיהרנו לשם לאחר הסיור בעיר, נאבקנו עם הוראות ההפעלה בצרפתית של שלושה סוגי המכונות (כביסה, ייבוש וזאת עם האבקה) ולאחר שעה ומחצה חזר מלאי הבגדים לאיתנו.  

                                                       

 האצבע גיששה על המפה, ונפלה על העיר וישי, כן, זאת מממשלת הבובות של הנאצים מהימים השחורים ההם.  ויש לה עוד מוניטין, אבל זה עוד יתגלה מחר. עכ"פ, סימננו אותה ב-GPS ויצאנו לדרך, דוהרים על כבישי אגרה משובחים, ללא דגלי מע"צ אבל עם גשרי ענק הפוסחים על גאיות עמוקים וירוקים, ולעת ערב הגענו עדיה.  אחרי בדיקה של שני מלונות, הגענו לשלישי, תרמליה וישי.

עיון קצר בניירות המלון מגלה כי יש שם "בריכה מחוממת לנוחיות אורחי המלון". חקירה קצרה מעלה כי הבריכה פתוחה עד 22:00.  מכיוון שהשעה היא רק 21:00 מה יותר נכון מלנצל את העובדה שהבאתי בגד ים ?   יורדים ללובי, לוקחים מגבת נוספת ומתעניינים על מיקומה של הבריכה המובטחת. "בחוץ" אומרת הצרפתיה הקטנה בקבלה, ומחווה בטבעיות לעבר דלת זכוכית חשוכה ומרוחקת.   בטבעיות דומה, אני פוסע לעבר הדלת המדוברת, פותח וחולף בה.   חושך.  יש כנראה דשא, אבל קצת קשה להבחין בו מבעד לעלטה.   גישושים מעטים והעיניים שמתרגלות אט-אט ומבעד לחשיכה מתגלה גדר לא גבוהה ושער לא נעול המוליך לבריכונת של 10 מטר .  בקושי. מחוממת ? נו-מילא, כנראה שהיתה שמש היום אז לא ממש קפוא.  טוב, כבר הגענו אז לא נשחה ? שחינו.     אז-מה אם הבריכה נגמרת אחרי שתי תנועות חתירה, בואו לא נהיה קטנוניים.

מערות, שווקים ותיירים

מלימוז' לסרלה

ז'אן דארק נותרת בודדה. לימוז' לא מציעה לנו שום אטרקציה, כך שאנחנו מציבים יעדים חדשים : Suillac, Roc Gageac ו- Sarlat . לא ברור איך מבטאים את זה המקומיים. שמים פעמינו בכבישים צדדיים ויפהפיים, ונוחתים בסויאק על שוק פשפשים בקנה מידה בינלאומי. הכל בכל מכל כל. לא שאנחנו צריכים משהו משם (צלחות, סרויסים מהחתונה של לואי קטורז, בובות מהוהות ועוד כהנה), אבל שעתיים וחצי עוברות חיש-קל, ארוחה מתבקשת, וקדימה.

התחנה הבאה היא כפר שאמור להיות חצוב בסלע ברוק גאז'ק, אלא שאנחנו מפקששים את האטרקציה ומחליטים להמשיך לסרלה כדי להספיק להתארגן ללילה. המלון שמוצאים שם קטן ונחמד, האינטרנט עובד ומקבלים גם מאוורר ומייבש שער. יוצאים העירה ומגלים כיכר עיר שוקקת חיים ומלאה תיירים, בעיקר מקומיים, ואמני רחוב שמפליאים באקרובטיקה ושאר תרגילים. העיר העתיקה בסרלה יפה ומלאה בחנויות לתיירים. הערב מסתיים בארוחה בנוסח מקומי (לא משהו) ובאפיסת כוחות.

מסרלה לרוקמדור, פדיראק, ופריגו

היעד הבא, רוקמדור. כפר ימי ביניימי החצוב בסלע מנווטים לשם, ואכן לא התאכזבנו : הכפר מקסים אפילו שהוא תיירותי מכף רגל עד קודקוד. הנופים ממנו ואליו פשוט יוצאים מהכלל. התחנה הבאה מערת פדיראק, מערה ענקית שהתגלתה ב-1889 ומסתעפת עד-מי-ידע-אי-אן. יורדים איזה מאה וחמישים מטר בשתי מעליות, יורדים עוד במדרגות, הולכים מאתיים מטר אל תוך המערה ואח"כ מפליגים בסירות עוד כמה מאות מטרים לעומקה. שם יורדים מהסירות וממשיכים לעלות ולרדת, להסתובב ולטפס בין מפלים של מים צלולים, נטיפים וזקיפים וכל מיני צורות בלתי מוגדרות. בקיצור, שעה וחצי של טיול במעבה האדמה, קריר שם, לח ומטפטף, ותחושה שתיכף יגיח דינוזאורוס מעבר לפינה. עוד לפני שנחשפנו לאופציית הדינוזאורים, החליטה הגברת שזה לא ממש מה שחסר לה היום, סבה על עקביה והמתינה עד יחזור בעל.

מבטן האדמה שמנו פעמינו לכיוון פריגו, שאת צפונותיה, כך אנו מקווים, נגלה מחר.

עוד תמונות ניתן למצוא כאן

מאזאי ללימוז' בדרך לדורדון

המלון לא איכזב ברוב האספקטים : מרווח, נקי, שקט ומחיר סביר.

האינטרנט בחדר לא ממש עבד, כך שכדי לשמור על רצף תקשורתי היה צריך לנדוד ללובי. לא נורא. ממריאים בבוקר כדי לכבוש עוד טירה (אזאי) ואכן הטירה נכבשת בסערה ודגלנו מתנוסס על שפיציה בגאווה. ההחלטה שזו תהיה הטירה האחרונה, מכובדת ומתקבלת בשמחה ע"י רוב מכריע של הציבור , המפרש נמתח, העוגן מורם, והצוות מפליג בנהמת מנוע.

נוחתים בטירה באזאי, קצת קשה למצוא חניה. יש בעיירה גם שוק איכרים נודד, אז אנחנו קונים עגבניה כדי להיזכר בארץ. הטירה יפה מאד מבחוץ אבל לא מושקעת מבפנים. מוקפת בתעלות ובבריכות מים שיוצרים אפקט של מראה. מסתובבים מסביבה ובתוכה עד שאפשר לומר שמיצינו את נושא הטירות.

מפליגים לכיוון הדורדון כשתוך כדי נסיעה מחליפים את היעד ב-GPS מה שמבלבל גם אותו וגם אותנו. בסוף ננעלים על לימוז' ונוטים את אוהלנו ליד תחנת הרכבת, במלון ע"ש ז'אן דארק עליה השלום. שוב בעיות אינטרנט, החדר הקטן מוחלף למרווח יותר, ואנו יוצאים העירה לשחר לטרף.

מוצאים מזללה סבירה, והופה, למלון.

בגלל לחץ הזמנים והתקשורת המגמגמת, אני מרכז את כל התמונות בפוסט הזה, בכמה לינקים. וזה עוד לא הכל...

ביי,

אבי

והקישורים :

http://picasaweb.google.com/avial111/303#

http://picasaweb.google.com/avial111/403#

http://picasaweb.google.com/avial111/502#

http://picasaweb.google.com/avial111/603#

יש חגים ? יש. וגם טיול. יש !

פריז, היום השלישי, ערב ראש השנה.

היום מתחיל קצת גשום, ואנחנו קובעים פגישה עם אווה הפריזאית בבית קפה מול הטוילרי. קצת חריקות בקניית כרטיסים במטרו, אבל מהר מאד מתעשתים ועולים על הפסים. שתי תחנות עד הבסטיליה בקו 8עוד 5-6 תחנות עד לטוילרי בקו 1 לא לשכוח לאיזה כיוון אנחנו רוצים. פגישה נרגשת עם אווה, ארוחת בוקר צנועה בסגנון צרפתי, אווה נאלצת לקום כשעדר של פקחים מסתער על מכוניתה החונה במקום קצת חריג, ואנחנו מתפצלים לחצי שעה : המשכילים והתרבותיים הולכים להשתקע בחנות ספרים סמוכה, והקיבוצניקים עם השכל ברגליים עושים גיחה חפוזה לטוילרי ולקונקורד. עוד פיצול : כוח מ' מסתער על H&M ועל C&A, וכוח א' מבצע גיחה חפוזה לנוטרדם ולשוק פרחים הסמוך לה. פגישה מחודשת, גיליתי את הכניסה ל-לה האל, סיבוב קצר וה"ביתה" לסטודיו.

בערב אנחנו מתארחים אצל רייץ' ומויש ידידינו, למסיבת ראש השנה. שמחה והילולה, טווח הגילים של המשתתפים נע בין 19 ל-92. השולחן ערוך בהידור רב עם שיק צרפתי וחן רב, והאוכל טעים ובשפע. בליל השפות שנשמע ליד השולחן מסגיר משהו מההיסטוריה של המסובים : צרפתית, עברית ויידיש משמשות בערבוביה ומוסיפות תיבול לאוכל המוגש. נפרדים בתודה ומויש מקפיץ אותנו לדירתנו הצנועה אשר ב-THORIGNY . משתדלים לארוז כמה שאפשר כי מחר צריך להזדכות על הדירה, לשכור מכונית ב-Gar De Nord ולצאת לדרך.

מפריז לעמק הלואר

ראש השנה ליהודים. טוב, לצרפתים זה לא כל כך מזיז, והאמת, גם אני לא ממש מקפיד על המסורת. קם מוקדם ונוסע לתחנה הצפונית האמורה כדי לקחת את הרכב וגם לעשות סיור מוקדם בשטח, לבדוק איפה יוצאת הרכבת ללונדון, איפה מפקידים חפצים, איפה השרותים וכל כיוצא בזה זוטות. הרכב עונה על הציפיות, אמנם גיר ידני, אבל כל השאר בסדר גמור : מרווח, מחשב דרך, כל מיני התראות קירבה מכל הפינות ומראה שמתקפלת לבד כמו שמרים אוהבת. גם ה-GPS מתחבר ומתנהג למופת ומדבר בעברית שוטפת גם פה בצרפת. הייתם מאמינים ? אני מזדחל בפקקים לדירה, מעמיסים את הפקלאות, סוגרים עניינים עם אוליבייה ולדרך.

בדרך ללואר הם התקדמו לאט, עברו בתחנות אך הקטר שם לא עמד. תחנה ראשונה : אורליאן. ז'אן ד'ארק זוכרים ? בהתחלה ניווטנו לפרברים שיותר נראים כמו תוניס עילית, או חולון מזרח, אבל די מהר מצאנו את הדרך לעיר העתיקה עם הקתדרלה וכל המונומנטים האופייניים, בית ז'אן ד'ארק, כיכר שארל דה גול, ועוד כיו"ב מקומות חשובים.

מכאן מפליגים לבלואה. גם פה יש עיר עתיקה ובניינים וגשר וכל המאפיינים של ערי הלואר, אבל האמת שאנחנו טרודים יותר בלמצוא מקום לינה ללילה וגם משהו לאכול. מנסים לשלב בין השניים ומחפשים מסעדה שיש בה גם אינטרנט שנוכל באמצעותו להזמין מלון, ואכן מקום כזה נמצא אחרי כמה נסיונות סרק, אלא שהאוכל שם לא היה משהו שכדאי לדווח עליו לעורכי מדריך מישלן ודומיו. אבל מלון נמצא בסופו של דבר.

כמו המסעדה כך גם המלון, מג'וייף למדי, ללא אינטרנט חופשי, גם שני הכוכבים שיש לו בדירוג הם הגזמה פרועה. השטיח בחדר שקיבלנו רטוב, מחליפים חדר. החדש מסריח מסיגריות. אין לנו כוח לעוד החלפות, שיהיה. פקיד הקבלה דווקא היה נחמד וקואופרטיבי ועשה ככל יכולתו לסייע בידינו.

בלואה, שברני, שנונסו, טור ואזאי

דווקא ישנו לא רע. מוותרים על ארוחת בוקר, ונוסעים. מטרה ראשונה : טירת שברני. אחת מטירות החובה בלואר. מקבלים מושג על העוצמות הכלכליות וההנדסיות של הצרפתים. מבנה ענק, עם כל השנצים והגדילים האפשריים, ניצב בליבה של אחוזה ענקית עם גנים מטופחים, דשאים ענקיים מלוא כל העין, ומוקף יער עבות כמו ש-100 קרנות קיימות לא יצליחו לנטוע בחיים. והבפנים, אף הוא מעיד על עושר כלכלי ואמנותי, אפשר לומר שבראוותנות לא קטנה.

את התמונה משלימה עדת כלבי ציד שנביחותיהם נישאות למרחוק היוצאת לריצת בוקר עם המד"ס, שצעקותיו הרמות וצליפות שוטו מזכירות מאלף אריות בקרקס.

עשינו V על שברני, ואומרים ל-GPS שיקח אותנו לעיר טור, ואם אפשר שיעצור בדרך בטירת שנונסו. אם שמתם לב, היום הוכרז רשמית כיום של טירות. טירת שנונסו והאחוזה המקיפה אותה יותר גדולות משברני, אך נראה שהן פחות מלוקקות. אם אני לא טועה, הטירה שם היא המודל של הטירה של וולט דיסני, המופיעה הן בסרטים של דיסני כמעין לוגו, ואף בדיסנילנדים למיניהם כדגם מוקטן אך חלומי. גם שם העוצמה הארכיטקטונית באה לידי ביטוי. הטירה בנויה על ערוץ נהר, וחלקים גדולים שלה מוקפים תעלות מים אדירות ממדים. הטירה נמצאת בשיפוצים ומוקפת חלקה בפיגומים שפוגעים קצת בשלמות, אבל זה בהחלט שולי.

משם נסענו לטור, הסתובבנו קצת בעיר העתיקה וברחוב השוק בחיפוש אחרי ארוחת צהרים הגונה, אך מלבד שווארמה, קבב ופיצות לא מצאנו משהו רציני. הצרפתים סוגרים את המסעדות בשלאף שטונדה. הסתפקנו בקפה חזק וטוב עם אקלייר מצויין במילוי קרם קפה, והמשכנו לכיוון אזאי. לפי הברושורים שראינו בכל מיני מקומות, עושה רושם שהטירה של אזאי היא מהנחמדות, כך שהוחלט לראות אותה מחר בבוקר ולסיים בזאת את פרק הטירות. בכניסה לאזאי נתקלה עינינו במלון, Hotel Des Chateaux , החלטנו לבדוק והתמקמנו. גיחה לסופרמרקט הקרוב בשביל תקע חשמלי למחשב ועוד דבר או שניים, ארוחת ערב במלון, בחברת קבוצת אופנוענים צרפתיים מצד אחד וקבוצת פנסיונרים סקנדינביים מצד שני מסיימת את היום השני בעמק הלואר. לילה טוב .

מה עושים כשיש שביתה

עוד בארץ הוזהרנו בדבר השביתה שמתרחשת היום בפריז. ההסתדרות המקומית מוחה על הרעת תנאי הפנסיה או משהו כזה. משמעות הדבר היא שאין תחבורה ציבורית סדירה (מטרו) ורחובות רבים סגורים לתנועה כדי לאפשר את קיומה של הפגנה בעניין. הזה. תחזית מזג האויר הבטיחה גשם להיום. נו, מה עושים ? כלום. הולכים ברגל לאן שאפשר ונהנים לראות שהתחזית היתה שגויה. אין גשם ואין בטיח. הבוקר שהתחיל קצת מעוננצ'יק, הולך ומתבהר בהדרגה, והכל נהיה ממש קלאסי לטיול רגלי. הולכים לחנות ספרים מקסימה ברחוב בריטני,

 אח"כ הולכים להזדהות עם המפגינים בכיכר רפובליק, קופצים למלון טיילור הסמוך שבו גרנו בביקור הראשון בפריז ומעיפים בו מבט נוסטלגי, בדרך קונים סלסלות של תותי שדה ואוכמניות ויורדים עליהן על ספסל בגן ציבורי סמוך. אחה"צ הולכים לכיוון הסיין ובדרך מוצאים עוד חנות ספרים מלאה כל-טוב בשם MONA LISAIT.

 מרים מתנחלת שם ומתמוגגת ואני ממשיך לכיוון הנהר לעבר גשר PONT MARIE. המסיביות האלגנטית של הגשרים ושורות הבתים שבצידי הנהר נותנות מושג על העוצמה של העם היושב כאן. לראות ולהתפעל, לראות ולהעריץ. חבירה של כוחותינו ומאמץ נוסף מביאים לכך שגם הצד הנשי של המשפחה מגיע לבסוף אל גדת הנהר, והסיין משיב על כך תודה שקטה,זורמת וירקרקה.

שבים הביתה לארוחת צהריים של טורטליני ברוטב קרם-פרש וגבינות המלווה ביין מכרמיו של הברון דה רוטשילד, לא פחות ולא יותר.

עוד סיבוב בערב, הפעם כוס בירה צוננת בבית קפה ברחוב בריטני, יושבים עם הפנים לרחוב בסגנון פריזאי, אבל החתיכות המשגעות לא עוברת ברחוב אלא דווקא יושבות בשולחן לידנו. זה הבונוס.

חוזרים "הביתה", ויאללה, למיטה.

מחר פוגשים את אווה בטוילרי ובערב מסיבת ראש שנה אצל רייץ'.

תמונות מהיום נמצאות כאן.

להתראות !