זריז זריז מפונטנבלו לפריז

פונטנבלו – פריז – לונדון

חייבים להגיע מוקדם לפריז כדי להחזיר את האוטו בזמן.  התייעצות עם אנשי הקבלה במלון מעלה כי למרות שהמרחק עד פריז הוא בסביבות 70 ק"מ, רצוי לחשב שעה וחצי עד שעתיים בגלל הפקקים.  סוף-סוף מצדיק השעון המעורר שהבאנו מהבית את המקום שתפס בתיק. 6 השכמה, את רוב האריזה עשינו כבר אמש כדי להשאיר מזוודה שמנה אחת בפריז ולא להיסחב איתה ללונדון.   אם חשבנו שאנחנו יודעים מה זה פקקים, אז חשבנו.  שעת עומס בעיר גדולה אינה דומה לשום דבר שאנחנו מכירים מהארץ בעל שם דומה. איזה מסות.  שוב תודה לאלוהי ה-GPS ששומר עלינו ממרום לוויינותו.  מה היינו עושים בלעדיך.    הגענו.  פורקים.  חונים.  ואצל הצרפתים כמו אצל צרפתים :  שום דבר לא מובן מאליו, השילוט כמובן בצרפתית,  ההגיון צרפתי.  כדי להגיע לחניון של החזרת הרכב שנמצא מתחת לבניין, צריך לעשות סיבוב בנוסח טור-דה-פרנס.  סיימנו. כמה מטרים עם המזוודות עד לטרמינל של גאר-דה-נור.  נגררנו.   מאבק עם הוראות ההפעלה של הלוקרים ,  בצרפתית כמובן. צריך כסף קטן בשבילם.  המכונה שפורטת מקבלת רק שטרות קטנים.  אין לי.  צריך לעלות עם המזוודה בחזרה למפלס הראשי, לקחת שטרות מתאימים, בדיקת בטחון בכניסה ללוקרים.  פעם שנייה.  האבזם של החגורה מצפצף במגנומטר.  הורדנו.  מזל שיש כרס.  מגיעים ללוקרים.  נגמרו הלוקרים הגדולים.  משכנעים את המזוודה שלוקר קטן מתאים לה.  משתכנעת.  הלוקר לא ננעל.  מחליפים. נסגר.  אוף זה היה קשה. 

גאר דה נור פריז

יורו סטאר לפני זינוק

                                                                                                                                                                                                                                                                                                                                                     עולים למעלה. מתי מתחילים עם הצ'ק-אין ליורו סטאר ? עוד כמה דקות.  נעלה.  ביקורת דרכונים צרפתית, אחרי שני מטר ביקורת כניסה של האנגלים.  יעיל קורקטי.  אפילו קצת חיוך לשוטרת הגבולות הבריטית.  מי היה מאמין ?  אנגלית בן- אדם, אנגלית.  ערב רב של פנים וצבעים, שפות ובגדים.  עולים. זזים.  מאיצים.   כמו מטוס שלא ממריא. ככה זה היורוסטאר.  קצת מנקרים אבל די מהר מגיעים. כמעט שעתיים וחצי כולל שתי עצירות קצרות.  עבודת ההכנה די עוזרת :  בסיינט פאנקראס קונים כרטיס אויסטר לתחבורה הציבורית הלונדונית ומנווטים בנפלאות הטיוב המפורסם/ת.  הגענו לתחנת פדינגטון ומנסים להתאפס על כיוונים.   קצת מהססים ולבסוף מגיעים. מרחוב לונדון תפנו ימינה לסאסקס גארדנס, זה מיד שם. הגענו.   צ'יקצ'קנו.  המלון לא מבריק.  עממי זה עממי. כדי לקבל יותר כנראה שצריך לשלם יותר.  כאילו שלא ידענו.   מסתובבים עוד קצת, בודקים איפה זה אוקספורד סטריט, קצת אוטובוס, קצת טיוב. 

מתאים לנו, מתאים לנו בהחלט.   מזמינים כרטיסים לשיקאגו.  יש רק למחרתיים. בתיאטרון קיימברידג'.  מתאים לנו. מוצאי יום-כיפור.  לא רע.   ויהי ערב ויהי בוקר,     יום שישי.  פיצול כוחות : בנות לחנות ספרים, בנים סיור רגלי לטרפלגר סקוואר וללונדון איי. 

מתאחדים.  בודקים אוכל אינדונזי או משהו כזה באיזור הסיני בצ'רינג קרוס.   הולכים לשוק קובנט גארדן.  מלא דברי אמנות, חנויות מזכרות ואוכל, קוסמים ובדרנים.  בחורה אחת עומדת במפלס התחתון של השוק עם שתי צלחות בקוטר של מטר עם פאייה ריחנית, ותור ארוך משתרך כדי למלא את כרסו ולהשקיט את רעבונו בצהוב הצהוב הזה. 

שווקים אמרנו ? שווקים.  הבא בתור שוק קמדן. יש שני קמדנים במפה. מהמרים על קמדן טאון.  הצלחנו.  יוצאים מהכרמלית, סליחה, טיוב,  ומול פרצופנו עד האופק נפרש שוק רמלה מתוגבר.  כל סמרטוטי המזרח הרחוק והקרוב. וגם חנויות אופנה כדוגמת H&M ודומיה.   יש פה גם מספר דמיוני של חנויות קעקועים ופירסינג לסוגיו.  לא ממש שוק רמלה. 

חוזרים לאיזור אוקספורד סטריט, גיחה לסלפרידג' ואח"כ באוטובוס לכיוון המלון עם עצירה בסופר מרקט Waitrose לענייני ארוחת ערב עם תותי שדה ופטל במבצע, וקרם-פרש לא במבצע.   יאללה, תה ולמיטה.  

עוד תמונות אפשר למצוא כאן